כשנכנסת לזה אמרתי לך שלא תצליח לברוח
לא משנה איך תנסה, עם השכל או עם הכוח
אתה סופר את הימים, סופר כל יום שעובר
בלי לשים לב שהמצב שלך הולך ומדרדר
אתה בורח מהמציאות, מנסה להיות אופטימי
אבל מיום ליום אתה נהיה יום פסימי
בכל הזדמנות שיצא לך ניסית להתחיל מחדש
ניסית לשים את העבר מאחור, ולפתוח דף חדש
מאוחר מדי, על כל מה עשית, שילמת
יש משפט שאומר: "תאכל את הדייסה שבישלת"
אתה תקוע בתוך חור, בתוך דרך ללא יציאה
וזה ממש לא משנה אם היא ארוכה או קצרה
אתה חייב לדעת שמי שאשם פה זה רק אתה
לא נאשר מה לעשות, אלא לספר 14 שורות מהסוף להתחלה
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה